ילדים בספורט תחרותי

החלום והמציאות - חובה לכל ההורים! 
מאת : מקסים שחף
אין כמעט משפחה בישראל שאין לה ילד או ילדה בחוג ספורט. באיזה חוג? ממש לא חשוב, לרוב באותו ענף ספורט שאבא או אימא היו או שאוהבים אותו במיוחד. 
עד כאן הכל בסדר ומומלץ בחום, אך כמו כל תחום בחיים, גם בספורט התחרותי היו וישנן תופעות חריגות במיוחד. אחת מהן הייתה עלייתו של "הילד האלוף" לכותרות, בעיקר בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת. הצלחתם הפתאומית של מספר ילדיםחריגים פנומנלים גרמה לסוג של אשליה בקרב הורים ומאמנים רבים ותרמה לסוג של אישור להשתתפותם של ילדים באימונים ותחרויות מאוד עצימות בגיל צעיר תוך כדי "דחיפה בלתי פוסקת" להצלחה בכלמחיר.
חשוב לציין שבשיחות אישיות הם (ההורים) מכחישים בתוקף, שדוחפים או שרואים את ילדם בתור "אלוףעתידי" ושהם בעצם רק מעוניינים שיהנה מעצם הפעילות הספורטיבית ומתרומתה לבריאות הגופנית והנפשית.
אך במציאות ישנה אצל חלק בלתי מבוטל מההורים תחושה פנימית חזקה וכמעט בלתי נשלטת שאולי יש סיכוי לאלוף עתידי והציפייה הזאת תופסת תאוצה חזקה עם הזמן. בנוסף ישנו רצון סמוי להצליח דרך הילד או להגשים את מה שהם פספסו בעבר.

על מה מתבססות התחושות הללו?
מחקרים מראים שהציפיות הלא מציאותיות הללו נובעות בעיקר מסיבות אלו:
רצון טבעי של הורים שילדם יצליח או/ו להשיג "דרךהילד" את מה שהם לא השיגו בעבר.
הילד/ה מתקדם יפה בחוג / מועדון/אגודה ובעיקר מתחיל לנצח או לשפר הישגים.
לאחר שיחות עם המדריך / מאמן, שכמובן משבח את הילד/ה ומסיבות כלכליות אינו יכול לומר את האמת (על היכולות האמיתיות של הילד/ה), מפני שהוא עובד ומתפרנס מאותו מועדון ובמיוחד אם הוא גם בעל הבית!
לאחר שיחות עם המדריך / מאמן, הרבה פעמים לוקה בחוסר ידע מקצועי ובכך משלה את ההורים וגם את הילדים בהבטחות חסרות בסיס מקצועי.

אז מי צודק ומה ניתן לעשות?
דבר ראשון, רצוי לדעת מספר עובדות מדעיות מוצקות, כאשר החשובה שבהן הנה - למה זקוק הילד/ה שלי בכדי להצליח בספורט בכלל?

הרכיבים ההכרחיים ביותר להצלחה בספורט הם:
גנטיקה- מזל בבחירת ההורים הנכונים שהעבירו אליך יכולות מולדות (מרכיב קריטי!(
מוטיבציה מולדת וגם נלמדת - מוטיבציה היא רק מילה כללית למגוון יכולות מנטליות כגון: נחישות, אחריות, משמעתעצמית גבוהה, התמדה, כוח רצון, יכולת לשאת כאב, פחד מכישלון נמוך, צורך גבוה בהישג ועוד...
אימון מקצועי (גופני ונפשי) לאורך כל הקריירה שהיא לרוב נעהבין 8 – 12 שנים! כאשר באמצע יש אתגיל ההתבגרות ששם לרוב הכל קורס אם תהליך האימון היה לקוי.
הזדמנות להצלחה: חשיפה, כסף, אמצעי אימון, תחרויות מתאימות, סביבה תומכת.

מספר מסקנות שהגיעו אליהן מבכירי חוקרי מדעי הספורט בעולם: 
ילדים יתמחו קודם במגוון ענפי ספורט (עם דגש רב על קואורדינציה) לפני התמחות ספציפית בענף מסוים.
הרוב המכריע של הילדים "שברירים מדי" בכדי להתמודד עם הקשיים הפיזיים והפסיכולוגיים שדורש הספורט התחרותי. כאשר ילדים אלו (הרוב המכריע) נאלצו להתאמן ולהתחרות בעצימות ובצפיפות גדולה מדי, הם "נשרפו"בסוף ופרשו מהספורט.
עצימות ספורטיבית והתמחות מוקדמת מדי "גונבת" את חווית התפתחות הילדות הנורמלית, משהו שלא יהיה ניתן להחזיר לעולם.
בענפים מסוימים (בעיקר בענפי סבולת) מומלץ אפילו למנוע במכוון, כן זו לא טעות! הישגים מוקדמים מדי ובכך למנוע "שרפת הילד".
דחיפת ילד לתוצאות מוקדמות "אלוף צעיר בכל מחיר" על ידי אימונים קשים תביא אותו לכך שאחרי מספר שנים הוא יפרוש אחרי שלא יהיה יותר מעוניין בספורט, או לחילופין להגיע לרמת "שיא" לפני הזמן וביכולת פחותה! מה שגם יביא בסופו של דבר לפרישה מוקדמת.

ילדים אינם פורשים מספורט תחרותי בגלל סיבות עייפות.התפיסה שילדים פורשים מספורט תחרותי בגלל עייפות פיזיולוגית אינה נכונה. מה שנכון הוא, שבגלל גילם, לא גופם ולא נפשם, הם אינם מוכנים לאימונים עצימים ורובם נופלים בדרך.
סיבה נוספת לפרישה הנו הלחץ של ההורים או/ו המאמנים לאורך הדרך, כך שכאשר ילד זה מגיע לגיל 15 לערך (כאמור גיל ההתבגרות) הוא עלול לשאול את עצמו בשביל מי הוא מתאמן? ואם התשובה היא לא בשבילו, כי הוא לא ממש אוהב את זה, אז סביר להניח שהדרך לפרישה קצרה.
הסטטיסטיקה היבשה מראה שעד גיל 13 לערך כ-35% מהילדים שהחלו בפעילות ספורטיבית (מכל סוג) פורשים ממנה מסיבה זו או אחרת. כאשר אחוז הפרישה מהנותרים עולה ל- 80% + עד גיל 18.
הכוונה לענף ספורט לא מתאים בגלל איתור ומיון ספורטאים לא מקצועי או לחילופין חוסר מיון בכלל- כל מי שמגיע לענף מסוים מתאים, בתשלום כמובן.
רוב החוקרים אינם פוסלים על הסף אימונים עצימים בגיל צעיר. אימונים כאלו נדרשים כיום (וגם בעבר) בענפי ספורט רבים, שבהם גיל השיא נמוך (לדוגמה: התעמלות, שחיה), אך מדגישים שאימונים אלו חייבים להיות חלק מתוכנית רב שנתית ובמסגרת מקצועית ברמה גבוהה, תוךכדי בחירה עניינית ומקצועית של המועמדים המתאימים ביותר (המוכשרים ביותר לאותו ענף) ללא שום אינטרס כלכלי.
כפי שניתן לראות הקלפים הנם נגד הילדים שלנו, שמנסים מאוד (בעזרתנו ) להיות אלופים לפני הזמן. שוב, זהו אינו כלל מוחלט! כמו בכל כלל יש גם יוצאים מן הכלל.

מה ניתן לעשות:
לבצע לילד/המבדקי יכולת אתלטיים בכדי לאתר נקודות חלשות.
לקבל המלצות לשיפור והכוונה אובייקטיבית להתאמת ענף הספורט. לעזור לילד לקבוע מטרות מציאותיות לגבי היכולות הפיזיות שלו.
לוודא שהילד יבין היטב, שלא משנה אם הוא הפסיד או ניצח, תמיד אוהבים אותו ולא מאוכזבים מהביצוע שלו.
לתת משוב חיובי על כל שיפור ביכולת הביצוע ובהשקעה ולא רק על ניצחון.
לא לחיות דרך הילד את העבר הספורטיבי שלך (אל תנסה להשיג את מה שאתה השגת או לא השגת) .
שלוט ברגשות בזמן תחרויות. לא לצעוק על מאמנים, הורים אחרים וכו'
תנו דוגמה אישית לילד ולספורט. להינות מספורט ולנהל אורח חיים בריא.

מקסים שחף הנו מאמן טריאתלון ובעלי חברת TRIMAX לאימון אישי וקבוצתי
לשאלות נוספות :teamtrimax@gmail.com
www.tri-max.co.il